סאפפו, ילידת האי לסבוס, נודעה בשירי האהבה הארוטיים שכתבה לנשים וגברים כאחד. השירים, הכתובים באופן לירי ומעודן, מתאפיינים בהבעת רגשות עמוקים של כמיהה, תשוקה, געגועים ואהבה. שיריה אמנם נכתבו נכתבו לפני אלפי שנים, אך הם עדיין מרגשים ומעוררים הזדהות גם היום. סאפפו, שהפכה לסמל לאהבה נשית (אף על פי שכתבה גם על תשוקותיה לגברים), הביאה להשאלת השם "לסביות" על שם האי שבו נולדה, חיה ואהבה.
היוונים והרומים העריצו את שירתה של סאפפו, ואף עיגנו את דמותה בסיפור המיתולוגי של אורפאוס, שלאחר אובדנה של אשתו, אאורידקה, איבד ביגונו הרב את דעתו ודרכו ביער, נטרף על ידי חיות, וראשו הגיע בגלי הים לאי לסבוס. משערות ראשו הרכיבה סאפפו את מיתרי הלירה, כלי הנגינה שלה. הכנסיה הנוצרית והמוסר הנוצרי החרימו והעלימו את שירתה של סאפפו, ונשים שאהבו נשים קיבלו את השם "סאפיות". אך ניכר שהנצחת האהבה והאירוטיקה בשירתה ניצחו את הפוריטניות והשמרנות של המוסר הכנסייתי, ושירתה נלמדת ונהגית עד היום.
סאפו. תמונה מתוך: smithsonianmag.com
Comments