למה שמאל הוא "רע" וימין הוא "טוב"

מה השורשים לקישור של צד שמאל של הגוף, של יצירת האמנות, להקשר של "רע"? מסתבר שהמקור הוא בכלל ברומא העתיקה, ומשם התפיסה עברה לעולם הנוצרי. במקור, בשפה הלטינית, משמעות המילה Sinistra , היתה פשוט "שמאל". כהני דת רומים, שחזו עתידות לפי מעוף הציפורים, החלו לקשר את כיווני תנועת הציפורים לנבואות – תנועה שמאלה משמעותה היתה נבואה חורשת רעות, של אסון מתקרב. תנועה ימינה – של מזל טוב שעתיד להגיע. כך נוצר החיבור הראשון בין כיוונים למשמעות. בהמשך, אזרחים רומים העסיקו עבדים שתפקידם היחידי היה להשגיח שיכנס לביתו ברגל ימין, ןחיילים רומים דאגו להיכנס לקרב כשרגל ימין שלהם נשלחת קדימה. כפי שהמילה Sinistra קישרה בין הצד, הכיוון, השמאלי, לרוע ולחוסר מזל, כך המילה "ימין" Dexter ציינה מזל טוב, שפע, הצלחה, וטוב.

שתי התפיסות, שמאל-רע/ימין-טוב, התגלגלו גם לעולם הנוצרי. הנצרות, שחתרה להיות דת אוניברסלית, הנגישה את אמונתה לעמים שונים, דרך האמנות, שהפכה להיות השפה האוניברסלית, ה"אספרנטו" של הנצרות. שפת האמנות הנוצרית שאבה לתוכה תפיסות רומיות, יווניות ויהודיות ו"הטבילה" אותן לנצרות כשהיא מלבישה אותן בתכנים חדשים. כך, שמאל-רע וימין-טוב נטמעו בתוך האמנות הנוצרית, כאשר ניתן לראות שצד שמאל של היצירה – מסמל תמיד את הצד הרע, החוטא, הגיהנום והיהודי (יהודה איש קריות מתואר תמיד בצד שמאל של היצירה, בגיהנום, לצדו של השטן). ואילו בצד ימין – הצד ה"טוב", מתוארים גן העדן והמבורכים. התפיסה של שמאל-רע השתרשה בחברה הנוצרית עד כדי כך שאחד מסימני הזיהוי של אנשים שעסקו בפולחן שטני ובכישופים היה היותם איטרי יד-ימין (שמאליים), וילדים שנולדו כשיד שמאל שלהם היא החזקה – הוריהם דאגו "להעבירם" ליד ימין, באמצעות קשירת יד שמאל מאחורי גבם והקפדה שהשתמשו רק ביד ימין.

השפה הלטינית השפיעה גם על השפות המודרניות – והמילה Sinistra הפכה לSinister שמשמעותו "רשע שטני", ו-Sin, שמשמעותו "חטא". כך, מה שהרומאים קבעו לפני 2000 שנה הפך לאופני ביטוי ואמונות גם בעולם המודרני.

חזית מערבית, קתדרלת אוט'ן, תמונה מתוך: en.wikipedia.org/wiki/Autun_Cathedral

לילה לבן - לא מה שחשבתם

היום, 25.6, תל אביב הכריזה על "לילה לבן", במהלכו מוזיאונים ואתרים שונים יהיו פתוחים כל הלילה (או לפחות עד שעה מסויימת). כיום המושג "לילה לבן" בא לתאר פשוט לילה ללא שינה, באם בגלל נדודי שינה , למידה למבחן, הכנה לפרוייקט, לכולם המשותף – העברת שעות הלילה ללא שינה. מסתבר שלמושג זה שורשים במנהג אבירות מימי הביניים, כחלק חשוב בתהליך הסמכתו של אביר. לפני שנושא כלים (סקווייר) קיבל את תואר האביר הנחשק, הוא היה צריך לעבור את ה-Nuit Blanche  המקורי – וזה היה הרבה פחות חגיגי ממה שזה נשמע.

הנה מה שקרה שם בלילה שלפני הטקס הגדול: 

בשלב הראשון ,שלב הטבילה והטוניקה, המועמד נשטף היטב מחטאיו והולבש בטוניקה לבנה, שסימלה טוהר מוחלט ותחילת דרך חדשה.

בשלב השני, משמרת התפילה, הוא ננעל לבדו בקפלה חשוכה וקרה למשך לילה שלם, יחד עם החרב והשריון שלו, כאשר המשימה שלו הייתה לצום, להתפלל, לעשות חשבון נפש, ובעיקר – לא לעצום עין לרגע עד עלות השחר, כדי להוכיח חוסן מנטלי ופיזי.

השילוב של בגדי הלבן המבריקים יחד עם האיסור המוחלט לישון לאורך כל הלילה, הוליד את הביטוי הצרפתי Faire une nuit blanche ("לעשות לילה לבן") – ביטוי שהתגלגל מאות שנים קדימה ישר לתוך השפה שלנו.

אז בפעם הבאה שאתם מוצאים את עצמכם ערים ב-4 לפנות בוקר, תזכרו שאתם לא סתם עייפים – אתם פשוט עוברים הכשרה לאבירות.

 תמונה מתוך: John Pettie, The Vigil, 1884 www.tate.org.uk

"הכדורגל ההיסטורי" – המשחק ללא חוקים (כמעט)

בעוד רבים עוקבים אחרי משחקי המונדיאל, תושבי פירנצה מתכוננים למשחק אחר, "הכדורגל ההיסטורי", ובשפה המקומית Calcio storico, כדורגל ללא חוקים, שהוא שילוב של כדורגל, רוגבי, האבקות ואיגרוף, שהחוקים (המעטים) שלו נכתבו עוד במאה ה־16 ונותרו כמעט ללא שינוי עד היום.

השורשים של משחק זה הולכים אחורה לימי האימפריה הרומית, שם שיחקו הלוחמים במשחק שנקרא "הרפסטום" – משחק כדור וכיבוש שטחים קשוח ששימש כאימון פיזי לחיילים בלגיונות.

עם השנים, בתקופת הרנסאנס האיטלקי, המשחק התפתח לגרסתו המודרנית. הרגע שנחקק לעד בהיסטוריה של העיר התרחש ב־17 בפברואר 1530: בזמן שפירנצה הייתה תחת מצור כבד של קיסר ספרד, בחרו התושבים לקיים משחק חגיגי בכיכר העיר, פשוט כדי להפגין גאווה, זלזול באויב ורוח חופש שלא ניתנת להכנעה. המסורת הזו בעיר ממשיכה עד היום, ומדי שנה במהלך חודש יוני, כאשר רגע השיא מגיע ב־24 ביוני – יום חגו של סן ג'ובאני (יוחנן המטביל), הקדוש המגן של פירנצה.

לרגל המאורע, כיכר פיאצה סנטה קרוצ'ה ההיסטורית מכוסה כולה בחול והופכת לזירת קרב מודרנית. ארבעת הרובעים ההיסטוריים של העיר, מיוצגים בארבעה צבעים: הירוקים של סן ג'ובאני, האדומים של סנטה מריה נובלה, הכחולים של סנטה קרוצ'ה והלבנים של סנטו ספיריטו. 27 שחקנים בכל קבוצה עולים למגרש כשהם לבושים במכנסי רנסאנס מסורתיים בלבד – בלי חולצות ובלי מגנים. החוקים פשוטים מאוד: המטרה היא להכניס את הכדור לרשת של היריב שנמתחת לכל רוחב המגרש, ומותר לעשות כמעט הכל כדי לעצור אותם: לחנוק, לנגח, להפיל ולהלום (כל עוד לא תוקפים מאחור או בשניים על שחקן אחד). למרות הטירוף, הכל נפתח, כיאה לארועים איטלקיים בעלי מסורות עתיקות,במצעד תלבושות רנסנסיות מרהיב ביופיו.

אז בזמן שכולנו מרותקים למסך ועוקבים אחרי כוכבי המונדיאל, בפירנצה מזכירים לנו איך נראה כדורגל כשמשחקים אותו בלי חולצות, בלי מגינים ובלי חוקים. שתהיה חגיגת כדורגל שמחה לכולם – על הדשא של גביע העולם, ועל החול הבוער של פיאצה סנטה קרוצ'ה!

תמונה מתוך: firenzecuriosita.blogspot.com

תמונה מתוך: www.facebook.com/gruppomusicifirenze

תמונה מתוך: www.wired.it