ארון הבגדים וסיר הלילה

המילה "גרדרובה" (Guardaroba) קיימת בשימוש עוד מתקופת שלהי ימי הביניים, ובהקשרים שונים שכולם, איך שהוא, קשורים לסיר לילה. נתחיל מכך שמימי הביניים ועד המאה ה־19 בתי השימוש היו נעדרי ניאגרה לשטיפת הצרכים. כך שנדרשו פתרונות כיצד "להיפטר" מתוצרת סיר הלילה. בטירות ובמנזרים היה צמוד לקיר פיר שופכין שהוביל לבור, ומידי מספר ימים הנזירים או משרתי הטירה נאלצו לנקות את אותו הבור (אחת המלאכות הקשות בימי הביניים). בערים הגדולות, לבתים לא היה את פיר השופכין האמור ועל כן בשעות קבועות של היום משרתי הבית, היו פותחים את החלון וזורקים את תכולת הסיר (לרוב , בבוקר ובערב), תוך כדי שהם צועקים, כדי להזהיר את ההולכים ברחובות "Guarda Roba" , שמשמעותה – "זהירות מהדברים". וכן, הערים הגדולות והיפות שאנו מכירים היום, היו עם רחובות שטופי זוהמה צואתית. לא פלא שהשריפה הגדולה בלונדון היא זו שבסופו של דבר הדבירה את מגיפת הדבר.

בתקופת הרנסנס, העלייה ברמת החיים הביאה לאופנה של טקסטילים עשירים, בדי כותנה, ברוקד וסטנים, בתפירה ורקמת יד. לאנשי האצולה היו מעט בגדים מעין אלו – בגד לחג וכשני בגדים ליום יום. הזמנת בגדים חדשים היתה חלק מחישוב תקציב המשפחה. הצורך לשמור על לשמור על הטקסטיל היקר מפגעים של עש וחרקים שונים הביא לפיתוח המנהג של איפסון סיר הלילה, עם התוצרת שבו, בארונות הבגדים. מכאן ארון הבגדים קבל את המושג "גוארדה רובה" - ארון ששומר על הבגדים שבתוכו.

אשה מרוקנת את הסיר אל הרחוב. חיתוך עץ מ־1489. תמונה מתוך: www.historyextra.com