עיצוב שולחנות לאורך ההיסטוריה כמשקף תפיסות שלטוניות

לאורך ההיסטוריה, שימש עיצוב שולחנות לא רק כאלמנט פונקציונלי אלא גם ככלי רב-עוצמה

להעברת מסרים שלטוניים, חברתיים ותרבותיים. מעיצוב שולחנות המלוכה המפוארים בארמונות

אירופה ועד לשולחנות האוכל האנגליים המסורתיים החשופים, שיקף עיצוב השולחן את תפיסות

העולם, מבני הכוח והאג'נדות של התקופה. בעוד שבמשטרים טוטליטריים כמו איטליה הפאשיסטית

וגרמניה הנאצית גויס העיצוב באופן מכוון לשירות האידיאולוגיה, גם בתקופות אחרות ובמשטרים

דמוקרטיים שימש עיצוב השולחן כאמצעי לביטוי זהות, מעמד ותפיסות עולם. המחקר מראה כיצד

עיצוב השולחן, על כל מרכיביו, מהווה מיקרוקוסמוס המשקף את הזרמים הפוליטיים, החברתיים

והתרבותיים הרחבים של זמנו.

בשנות העשרים של המאה העשרים, עם התחזקות מפלגות הימין הלאומניות ברחבי אירופה והקמת

משטרים דיקטטוריים, הפך העיצוב לכלי מרכזי בידי השלטון. מנהיגי משטרים אלה הבינו את כוחו

של העיצוב ביצירת תמיכה ואהדה לשלטונם בקרב העם. בעידודם ובהדרכתם יצרו המעצבים פולחן

אישיות שהציג את הדיקטטור כאדם נעלה ועל-אנושי, אשר הצדיק את כל פעולותיו והחלטותיו.

במשטרים כמו צרפת תחת שלטונו של נאפוליאון, איטליה הפאשיסטית תחת בניטו מוסוליני וגרמניה

הנאצית תחת אדולף היטלר, עיצוב חללים ציבוריים, כולל אולמות הסעודה הרשמיים ושולחנות

הדיונים, נועד להדגיש את עוצמת המשטר ואת האידיאולוגיה שלו. השולחן, כמוקד מרכזי של

כינוסים, החלטות ואירוח, הפך למצע שדרכו ביטא המשטר את תפיסת עולמו. הנובצ'נטו האיטלקי,

לדוגמה, שהתבסס כסגנון המייצג את המשטר הפאשיסטי, בא לידי ביטוי גם בעיצוב שולחנות

ממשלתיים וטקסיים.

ענת מוברמן