באולימפיאדה העתיקה, הספורטאים לא רק התחרו בלהט - הם עשו זאת ללא בגדים כלל. מסורת זו, שעשויה להיראות מוזרה בעינינו היום, הייתה מושרשת עמוק בתרבות היוונית. בראשיתן, התחרויות האולימפיות היו חלק מפולחן דתי לאל זאוס, שנערך פעם בארבע שנים באולימפיה, העיר שזוהתה עם מקדש זאוס והפסל הקולוסאלי (12 מ' גובה) פרי ידיו של הפסל פידיאס.
על פי הומרוס, בתחרות הראשונה האתלטים, שהיו תמיד גברים, עטפו את אזור חלציהם בבד. התיעוד הראשון על תחרות שהתבצעה בעירום מצביע על שנת 720 לפנה"ס, כאשר אצן בשם אורסיפוס (Orsippos) , בן העיר מגרה (Megara), פשט מעליו את כיסוי הבד ורץ כאשר הוא עירום לחלוטין. על פי פאוזניאס (Pausanias), אורסיפוס פשט את הכיסוי משום שהגביל את התנועה שלו, וניצחונו באותו מרוץ הביא לאימוץ הנוהג של תחרויות בעירום מלא.
הבחירה להתחרות בעירום מלא איפשרה לא רק חופש תנועה מהבד המגביל, אלא גם הצגת יופיו וחוזקו של הגוף העירום, ייצוג של עליונות תרבותית, אותה היוונים שייכו לעצמם (המושג "יפה וטוב", kalokagatia, מייצג תפיסה זו. היופי החיצוני הוא ביטוי ליופי ועליונות תרבותית) על פני הברבריות של הפרסים. מיותר לציין שלא רק שנשים לא השתתפו בתחרויות אלא שהן גם לא הורשו לצפות בהן. התחרויות היו ארוע גברי לחלוטין.
תמונה מתוך greekherald.com.au
מעניין מאוד. תודה